פסק-דין בתיק עת"א 42990-05-12

בפנינו עתירה כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: " הועדה"), מיום 24.4.12 שדחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי ממאסרו.  

העותר מרצה מאסר שלישי למשך 27 חודשים בגין עבירות מרמה בסכום של 3,500 ש"ח אותן ביצע כלפי אנשים שמשכו כספים מתוך מכשירי כספומט ובגין הפעלת מאסר מותנה.

העותר ריצה בעבר שני עונשי מאסר בגין למעלה מ- 70 עבירות מרמה זהות באופיין לעבירות נשוא המאסר הנוכחי.

כמו כן לחובתו הרשעה קודמת בעבירה של תקיפת שוטר בגינה נדון למאסר ע"ת והתחייבות.

החלטת הועדה:

1.         הועדה ציינה בהחלטתה, בין השאר, כי זהו מאסר שלישי של העותר בגין עבירות מרמה, וכי יש לו הרשעות קודמות שרובן המכריע בעבירות זהות, תוך שימוש באותם דפוסי פעולה. הועדה הדגישה את נסיבות ביצוע העבירות וקיומו של קשר ישיר וקרוב לקורבנות, דבר שמעיד על מרמה במצח נחושה כלפי אנשים תמימים שחפצו למשוך כסף מכספומט.

2.         הועדה ציינה כי העותר אמנם מעולם לא שוחרר בשחרור מוקדם אך מיד לאחר ששוחרר ממאסר קודם הוא שב וביצע עבירות דומות, כשהשוני בין המאסרים מתבטא בקיומה של חוו"ד רש"א, שהיתה בפני הועדה והוצגה גם בפנינו, המציעה תכנית שיקומית בקהילה וכוללת שיחה פרטנית אחת לשבוע, וכן בהתנהגותו התקינה של העותר בכלא וברצונו לעזור המתבטא בעבודתו במר"ש.

3.         הועדה הדגישה כי אין בכל אלה כדי להביא לשחרורו המוקדם של העותר, וגם אם ניתן לראות אצלו ראשיתו של הליך הפנמה וחרטה אין בכך די בשלב זה.

לדבריה, חוו"ד רש"א מבוססת רק על דברי העותר בדבר תהליך שעשה במאסרו ועל רצונו "להבין את עצמו ולהפטר מהתנהגות עבריינית", כשמאידך הוגש בפני הועדה ובפנינו חומר חסוי המעיד על חשש ממשי כי העותר לא שינה את דרכו.

נימוקי העתירה :

1.         העותר הוא תושב ירושלים, בן 27, וצפוי להתארס בשבועיים הקרובים ככל שעתירתו תתקבל. הוא מרצה מאסרו כאסיר עבודה לשביעות רצון הממונים עליו, והועדה דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם בעיקר בהתבסס על עברו הפלילי וללא שנשקל כל שיקול רלבנטי אחר.

2.         בפני הועדה הונחו דו"חות תפקוד, דו"ח סוציאלי מטעם עו"ס של הכלא ונציגת רש"א, ובנוסף, הונחה חוו"ד של רש"א בשיתוף לשכת הרווחה במקום מגורי העותר בה הומלץ בחום על שחרורו המוקדם, והוכנה עבורו תכנית טיפולית בקהילה במקום מגוריו.

3.         חרף קיומו של עבר פלילי מכביד על הועדה היה להתחשב בכך שבמאסרו גילה העותר את עצמו מחדש, הוא משמש כאסיר עבודה במר"ש ומבצע תפקידו חרף קשייו, יוצא לחופשות  ועמדת המשטרה בעניינו חיובית. 

4.         העותר מעולם לא קיבל טיפול ולא השתחרר בשחרור מוקדם, וגם אם לחובתו מידע בדבר מעורבות בסמים מלפני למעלה משנה, מידע זה לא התפתח ואינו מוצלב והעותר יוצא לחופשות.

5.         השינוי שחל בעותר משתקף באופן ברור בדו"ח העו"ס, העותר הביע חרטה, ציין בפני הועדה שמאסרו הנוכחי שונה ממאסריו הקודמים בכך שבעזרת רש"א עלה על דרך חדשה.

6.         הועדה שגתה משלא שקלה שיקול כלשהו מלבד עברו הפלילי של העותר, ובכך למעשה גזרה את דינו בשנית. שיקולים שראוי היה על הועדה לשקול הם: מצבו העדכני, חוות-הדעת החיוביות של גורמי הכלא ורשות הרווחה המעידות כי מסוכנותו התאיינה, היותו אסיר עבודה למופת - דבר המעיד על אמון שניתן בו ע"י רשויות הכלא ומשכך הוא היה ראוי גם לאמון הועדה.

7.         הועדה שגתה כשלא נתנה משקל מכריע לתכנית השיקום שהוכנה מטעם רש"א בשיתוף הלשכה לשירותים חברתיים במקום מגוריו, תכנית מבוססת התואמת את נתוניו של העותר.

8.         הועדה שגתה בשוקלה כשיקול יחיד את עברו הפלילי עת שהוראת ס' 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר מונה שיקולים נוספים שעל הועדה לשקול, כשעבר פלילי אינו השיקול היחיד/העדיף על פני יתר השיקולים, ויש לאזן בינהם.

9.         החלטת הועדה חורגת ממתחם הסבירות לאור חוות הדעת החיוביות, היותו של העותר אסיר עבודה שהוכנה עבורו תכנית שיקום, ומצבו המשפחתי הנוכחי.